ישעלם נ' אור-אורלי קניונים בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת היא חברה למתן שירותי ניקיון, שמירה ואבטחה שהעסיקה את התובעת בעבודות ניקיון בקניון קריית אונו כשנתיים, מיום 11.11.08 ועד יום 14.10.10.

השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא מהן נסיבות סיום עבודתה של התובעת וכפועל יוצא זכאותה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. נוסף על כך נתבעו הפרשי שכר, לפדיון חופשה והבראה.

2.לטענת התובעת, היא פוטרה מהעבודה בבושת פנים וסולקה ממשרדי הנתבעת בקניון באמצעות שוטר, לאחר שאיחרה להגיע לעבודה משום שהיתה בבדיקות בקופת חולים באותו בוקר. חרף פנייתה להמשיך ולעבוד בנתבעת, זו סירבה לכך. משום כך התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

3.לטענת הנתבעת, התובעת זנחה את עבודתה לאחר שבתקופה האחרונה לעבודתה נמענה מלהישמע להוראות הממונים, איחרה והבהירה שוב ושוב שהיא מבקשת שהנתבעת תפטר אותה ותשלם לה פיצויי פיטורים.

עוד נטען ששכרה של התובעת שולם כחוק, וככל שקיימים לזכותה הפרשים בגין דמי חופשה והבראה יש לקזזם כנגד תמורת הודעה המוקדמת המגיעה לנתבעת.

4.התובעת העידה בשפה האמהרית ואחותה תרגמה את הדברים. מטעם הנתבעת העידה גב' אנה קפלון, ששימשה כממונה על התובעת, מנהלת עבודה מטעם הנתבעת בקניון קריית אונו (להלן – קפלון).

5.לאחר ששמעתי את הצדדים מעידים, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הוכיחה שפוטרה מהעבודה. משום כך היא זכאית לפדיון חופשה והבראה, בקיזוז תמורת הודעה מוקדמת.

סיום עבודתה של התובעת

6.גרסאות הצדדים אינן מתיישבות זו עם זו: התובעת תיארה מסכת של פגיעות בעבודה ששיאן בהודעת הפיטורים שנמסרה לה בעל פה ואילו הנתבעת תיארה עובדת המבקשת שיפטרו אותה ועושה כל שאל ידה על מנת לגרום למעבידה לפטרה. בשקילת גרסאות הצדדים ועדויותיהם, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת הנתבעת.

ראשית אציין כי גרסתה של התובעת היתה מאד כללית, ללא עיגון על ציר הזמן של האירועים שהיא תיארה. כך למשל, בסעיפים 12-13 תואר היום האחרון של התובעת בעבודה, מבלי שהתובעת ציינה מהו התאריך בו נאמר לה לשוב לביתה. הפרטים החסרים בתצהירה של התובעת לא הושלמו בחקירתה הנגדית בבית הדין. גם ראיה שלא אמור להיות קושי בהצגתה, כגון אישור קופ"ח על ביקור במרפאה בבוקר יום הפיטורים, לא הוצגה.

זאת ועוד, אין כל ראיה לכך שמכתבו של מר יעקב מולאו, מיום 14.10.10 (נספח ב' לכתב התביעה), בו פורטו טענות התובעת וגרסתה לגבי הקורות אותה בעבודה, אכן נמסר לנתבעת או מי מטעמה. גב' קפלון העידה שלא הכירה את המכתב (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 22-23, שורות 29-30, עמוד 9, שורות 14-15). התובעת העידה שהמכתב נשלח בפקס לנתבעת (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 12-13), אך לא הוצג אישור פקס. בנסיבות אלה, לא הוכח שהנתבעת קיבלה את המכתב. משכך, אין במכתב אלא חזרה על טענותיה של התובעת ביחס לנתבעת.

7.לעומת גרסה כללית זו של התובעת, עדותה של קפלון היתה מהימנה ביותר. על פי עדות זו, בחצי השנה מאז שנכנסה לתפקידה כאחראית על הנקיון מטעם הנתבעת בקניון, התובעת סירבה להוראות הממונים עליה ועשתה כל שביכולתה על מנת שתפוטר מהעבודה. עדות זו גם נתמכה ברישומים פנימיים רבים של הנתבעת (ששה רק מתקופתה של גב' קפלון), שמכולם עולה אותה תמונה: בעיני הנתבעת, התובעת היתה עובדת שלא פעלה על פי הוראות הממונים עליה, שאיחרה ואשר ביקשה שיפטרו אותה. כך, למשל, בנספח א'6, שהוא תרשומת פנימית שכתבה קפלון, נרשם: "העובדת ישעלם מלסה עובדת 'פסט פוד' התבקשה היום בשעה 9:30 בבוקר לנקות בעמדה אחרת – חנות 'אופטיקנה'. העובדת סירבה ואמרה שאם זה לא ניראה לי שאני אבי לה מכתב פיטורים."

8.התובעת תיארה בתצהירה (סעיפים 16-17) כי ביום הפיטורים הנתבעת הזמינה משטרה על מנת לפנותה מהעבודה. הנתבעת לא הכחישה שהיה אירוע בו נקרא שוטר לקניון, אך לטענתה הדברים אירעו שבועות רבים קודם לכן, ביום 25.8.10, כאשר התובעת התבצרה במשרדי הנתבעת שבקניון בדרישה לקבל מכתב פיטורים (סעיף 6 לתצהיר קפלון, עמוד 9 לפרוטוקול, שורות 16-19). עדות זאת מתיישבת עם מכתבה של קפלון למחלקת משאבי אנוש בנתבעת (נספח א'8 לתצהיר קפלון), מיום 25.8.10 שם נרשמו הדברים הבאים:

"היום העובדת ישעלם מלסה הגיעה למשמרת באיחור של 20 דקות ואמרתי לה שבגלל שהיא הגיעה באיחור היא תתחיל לעבוד בשעה 9 בכלל שאני לא הייתי במשרדים ולא יכולתי לתת לה תדריך.

העובדת לא הסכימה לחכות עד שאני אגיע ואני ביקשתי ממנה שתלך הביתה ושמחר תגיע בזמן בשביל לקבל תדרוך כמו כל העובדים.

העובדת לא הסכימה ללכת הביתה והתיישבה במשרד ואמרה שהיא לא מתכוונת לצאת עד שלא מביאים לה מכתב פטורים.

ניסיתי להסביר לה שהיא צריכה ללכת הביתה אך היא סירבה...

הקב"ט של הקניון הגיע למשרד וניסה להסביר לה למה היא צריכה ללכת הביתה היא סירבה ואמרה לו שאם הוא רוצה הוא יכול להרביץ לה אבל היא לא יוצאת.

באותו זמן היה שוטר סיור בקניון וגם הוא ניסה לדבר עם העובדת אך היא עדיין לא הסכימה.